אורוגניקולוגיה
טיפול בצניחת אגן ודליפת שתן
אורוגניקולוגיה היא תחום מומחיות ייחודי ברפואה המשלב בין טיפול גניקולוגי לאורולוגי ומתמקד בבריאות רצפת האגן בנשים.
רופא/ה מומחה/ית באורוגניקולוגיה עבר/ה הכשרה מקיפה בגניקולוגיה והשלים/ה התמחות-על בטיפול בבעיות תפקודיות ושיקומיות הקשורות ברצפת האגן, בהן צניחה של איברי האגן, הפרעות בשליטה על תפקוד שלפוחית השתן או הרקטום ועוד.
בעיות הקשורות ברצפת האגן שכיחות מאוד בקרב נשים בגילאים שונים: מחקרים שונים מראים כי כ-30% מהנשים יסבלו מדליפת שתן[1] במהלך החיים, ואחת מכל חמש נשים תעבור ניתוח לטיפול בצניחת איברי האגן.[2]
המענה האורוגניקולוגי מקיף וכולל טיפולים שמרניים, פולשניים ואף פתרונות כירורגיים מתקדמים. מגוון הטיפולים נועד כדי לשפר את איכות החיים ולאפשר למטופלות לקיים שגרה תקינה ללא מגבלות תפקודיות. [3]
אילו בעיות שכיחות מטופלות על-ידי רופא/ה מומחה/ית באורוגניקולוגיה?
רצפת האגן היא מערכת של שרירים, רצועות ורקמות חיבור התומכת באיברי האגן (שלפוחית השתן, הרחם והרקטום). היא פועלת כמעין רשת תומכת המסייעת לתפקוד איברי האגן ולשמירתם במיקום אנטומי תקין. צניחה של איברי האגן היא מצב שכיח ממנו צפויות לסבול יותר מ-20% מהנשים. הצניחה נגרמת עקב היחלשות של רקמת החיבור ושרירי רצפת האגן, דבר המוביל לאבדן התמיכה של איברי האגן. הצניחה יכולה להתבטא בדרגות חומרה שונות. בהתאם לדרגת החומרה והאיבר הצונח יכולים להתפתח תסמינים אופייניים, כגון דליפת שתן במאמץ, הפרעות בתפקוד המיני ועוד. במקרים רבים צניחה של אחד או יותר מאיברי האגן תוביל לתחושת בליטה או לחץ באזור הנרתיק.
גורמי הסיכון העיקריים המובילים לצניחה הם:
- לידות
- הרמת משאות כבדים באופן חוזרני
- נטייה גנטית (היסטוריה משפחתית של צניחת אגן)
- עישון
- השמנת יתר
- ניתוחים באזור האגן
הטיפול בצניחת איברי האגן כולל חלופות שונות, שמרניות וכירורגיות – החל מתרגילים לחיזוק רצפת האגן ושימוש בהתקנים תומכים, וכלה בניתוחים משקמים לתיקון הצניחה והחזרת איברי האגן שצנחו למיקומם. [4]
הפרעות במתן שתן
הפרעות במתן שתן הן קבוצה של מצבים שכיחים המופיעים אצל עד ל-75% מהנשים. ההפרעות גורמות לאיבוד שליטה על היכולת למתן השתן. שכיחותן עולה עם הגיל וקשורה לא פעם להיחלשות של רצפת האגן.
קיימים שני סוגים עיקריים של הפרעות במתן שתן
בריחת שתן במאמץ (Stress Incontinence)
מצב בו מתרחשת דליפת שתן עקב עלייה בלחץ התוך בטני, למשל במהלך פעילות פיזית, עיטוש, שיעול או צחוק.
דחיפות במתן שתן (Urge Incontinence)
מצב המכונה גם שלפוחית רגיזה ומתבטא בדחף עז ופתאומי להטלת שתן העלול להוביל גם לדליפת שתן.
הטיפול בהפרעות במתן שתן מגוון ומשתנה בהתאם לסוג ההפרעה ומידת חומרה שלה. בשלבים ראשוניים שינויים התנהגותיים וביצוע של התאמות באורח החיים עשויים לתרום משמעותית לשיפור בתסמינים. במקרים מתקדמים יותר ניתן לשלב טיפולים כמו הזרקות בוטוקס ולעיתים אף ניתוחים לטיפול בצניחת איברי האגן. [5]
אילו כלים מרכזיים משמשים לאבחון של בעיות אורוגניקולוגית?
רופא/ה אורוגניקולוג/ית משתמש/ת במגוון כלי אבחון כדי להעריך באופן מדויק את מצב רצפת האגן ולבחון אילו איברים נפגעו.
השלב הראשון בתהליך האבחון כולל בחינה של ההיסטוריה הרפואית ובדיקה גופנית המתמקדת באזור האגן. לצורך בחינה מעמיקה יותר של האנטומיה, נעשה שימוש באמצעי הדמיה שונים, כגון אולטרסאונד. במקרים מסוימים, מבוצעת ציסטוסקופיה, בדיקה המאפשרת לרופא/ה לצפות בחלק הפנימי של השלפוחית ודרכי השתן באמצעות מצלמה קטנה. כדי לבחון את תפקוד דרכי השתן התחתונות יתבצעו בדיקות אורודינמיות שמטרתן לבחון את תפקוד השלפוחית, השופכה ושרירי רצפת האגן. בדיקות אלו מודדות את לחץ השלפוחית בזמן מילוי והתרוקנות, את זרימת השתן, ואת יכולת השליטה בשרירים. הן עוזרות לקבוע את הסיבה המדויקת לבריחת שתן. [6]
שיטות האבחון שתוארו, יחד עם בדיקות נוספות, מספקות תמונה מלאה של מצב המטופלת ומאפשרות לבנות תוכנית טיפול יעילה ומותאמת אישית.[7]
אפשרויות הטיפול האורוגניקולוגי
הטיפול האורוגניקולוגי כולל מגוון רחב של חלופות המותאמות לצרכיה הייחודיים של כל מטופלת.
במצבים של צניחה התחלתית לרוב יבחר טיפול שמרני, כמו טיפול מקומי באסטרוגן ופיזיותרפיה של רצפת האגן שנועדה לחזק את השרירים התומכים. במקרים מסוימים, ניתן להשתמש בהתקנים וגינליים (פסרי) כדי לספק תמיכה מבנית. כשטיפולים אלה אינם מספיקים, ניתן לשקול התערבות כירורגית.
הניתוחים מבוצעים כיום בשיטות מתקדמות וכוללים הליכים שונים, כגון השתלת מתלה תת-שופכתי לטיפול בדליפת שתן או ניתוחי שחזור לתיקון צניחת איברי האגן באמצעות רקמות עצמיות או חומרים מלאכותיים. מטרת כל טיפול היא להחזיר למטופלת את השליטה, הנוחות ואיכות החיים, תוך התאמה אישית של הפתרון המתאים ביותר עבורה.[8]
[1] Walker, G.J.A., Gunasekera, P. Pelvic organ prolapse and incontinence in developing countries: review of prevalence and risk factors. Int Urogynecol J 22, 127–135 (2011). https://doi.org/10.1007/s00192-010-1215-0
[2] Hallock JL, Handa VL. The Epidemiology of Pelvic Floor Disorders and Childbirth: An Update. Obstet Gynecol Clin North Am. 2016 Mar;43(1):1-13. doi: 10.1016/j.ogc.2015.10.008. PMID: 26880504; PMCID: PMC4757815.
[3] https://my.clevelandclinic.org/health/articles/urogynecologist
[4] https://uvahealth.com/services/pelvic-floor-disorders/urogynecology-faqs
[5] https://www.brownhealth.org/be-well/overactive-bladder-and-urinary-incontinence
[6] https://obgyn.ufl.edu/patient-care/urogynecology/urogynecology-testing/
[7] httpsobgyn.ufl.edu/patient-care/urogynecology/urogynecology-testing/
[8] Naumann, G. (2021). Quo vadis urogynecology 2020–innovative treatment concepts for urinary incontinence and pelvic organ prolapse. Geburtshilfe und Frauenheilkunde, 81(02), 183-190.